לקח אמנם יותר מחצי שעה אבל היא למדה , ועכשיו היא יודעת לנגן את הסימפוניה של בטהובן . איזה אושר היה לראות שהצלחתי ללמד אותה לנגן !!
כשהייתי בת 12 אבי לקח אותי לחנות כלי נגינה , היו שם המון כלים ואבא אמר לי לבחור מה שאני רוצה , בלי שום ספק בחרתי בחליל צד , אני לא יודעת למה אפילו .
המוכר אמר שיש לי חוש טוב כי בחרתי את החליל הכי יקר בחנות .
התחלתי ללמוד לנגן , וכולם היו באים לשמוע אותי מנגנת , הייתי מנגנת בטקסים בבית הספר , הייתי מנגנת בקונצרטים , ואפילו ניגנתי למורה שלי מנגינה כהוקרת תודה .
ואז כעבור כמה שנים יום אחד שניסיתי לנגן לא יצא לי אף צליל , והיה לי קשה לנשוף לתוך החליל . לא הצלחתי לנגן .
כעבור כמה שנים שבהם לא ניגנתי כי לא יכולתי אבי סיפר לי שאני חולה בניוון שרירים קל ובגלל זה כנראה אני לא יכולה לנגן ..
האמת תמיד חשבתי לעצמי , למה יש לי שפתיים כאלה גדולות כמו בסיפור של כיפה אדומה , למה השפתיים שלי עקומות . ולמה היה לי קשה כל כך לנפח בלונים כל הזמן . טוב קיבלתי את התשובה .
לא הבנתי למה אבא שלי לקח אותי מהתחלה לקנות את חליל הצד אם הוא ידע שאני לא אוכל להמשיך לנגן בו .. אבל היום אני חושבת איזה מזל שהוא לקח אותי לשם , איזה מזל שבזכותו אני זכיתי להכיר את האהבה הזו למוסיקה , ועל זה אין מילים להודות לך אבא !!
היום אני מנסה לחזור למוסיקה , נשאר בי איזה חלל ריק , ניסיתי גיטרה , אבל לא הרגשתי שאני ממש רוצה להמשיך את זה ..
רציתי רק את החליל שלי בחזרה , החליל שעדיין נשאר בבית ולא מכרנו אותו למרות שאבא רצה , החליל נשאר והוא נשאר כסוף , נוצץ ויפה . מאז שהפסקתי לנגן אני לא הופעתי יותר בשום טקס בית ספר ואפילו לא השתתפתי בטקס סיום של כיתה י"ב .
אבל בינתיים סתם כייף ללמד את אחותי איך מנגנים ... אין מה לעשות אפילו שכבר כמה שנים אני לא מנגנת אני לא יכולה לשכוח את הצלילים והתווים ...
;){kind=link}